הזרעים לשירות המצליח שלנו "הצילו הצילו!" נבטו לפני שנים רבות, כשמצאתי את עצמי בסוף של מפגש חינוך ביתי נהדר מנסה לטפס במעלה ההר בחזרה למכונית שלנו, עם תינוקת ישנה במנשא על הגב שלי, שתי ילדות צעירות, רטובות ועייפות מאד, שני תיקים שכבר לא היו מאורגנים יפה כמו שהיו כשיצאנו מהבית ובנוסף לזה גם מחצלת גדולה במיוחד. לא היינו שם לבד, אבל גם חברותי היו במצב דומה ופללתי לאיזה מושיעה שתגיע ותציל אותי. חשבתי לעצמי, אני הייתי משלמת לפחות 100 שקל בשביל העשר דקות עליה הזאת, ברור שהייתי משלמת.
במשך השנים נוספו לחוויה הזאת אינסוף חוויות. נסיעה מהים ומילוי הבית בחול, הגעה הביתה מהסופר כששלושתן ישנות במכונית ואני לא מוצאת חניה, או סתם יום רגיל שאני חייבת אבל חייבת לישון צהריים.
עברו שנים, הילדות שלי כבר גדולות ועושות טובה כשזורקות לי איזה מילה, אבל זכר אותם רגעים נשאר חקוק בלבי. החלטתי שעכשיו, כשהזמן שלי פנוי והלילות שלי מלאים בשניה, הגיע הזמן לתת משהו לאחיותי האמהות הצעירות. יש שיקראו לזה תרומה לחברה, יש שיקראו לזה שאיפות התעשרות, כך או כך זה שירות חשוב ולא ברור איך לא חשבו עליו קודם.
