רותי שטרן | אספנית

150 שנה של לסביות

ליאור מצאה ושלחה לי את הכתבה המצוינת של Reise. הבחורה הזאת עשתה את מה שאני רוצה לעשות כל הזמן, לחפש היסטוריה לסבית בתמונות. מזל שהיא יותר חרוצה ורצינית ממני ומזל שליאור מוצאת כאלה מציאות.

אל תתעצלו וכנסו לכתבה כי יש שם עוד הרבה תמונות מהממות ובכלל האתר הזה שווה קריאה, עם המדור הזה שיש בו הרבה היסטוריה לסבית (שאותה Reise היא העורכת שלו)

בהקדמה לתמונות שרייס כותבת היא מציינת שכמובן היא לא יכולה להיות בטוחה לגבי הזהות המינית של המצולמות. זה מעניין שגם לי היה חשוב לציין את זה כשפרסמתי כאן בבלוג תמונות שמצאתי בשוק הפשפשים.

עכשיו תארו לכן שבכל ספרי ההסטוריה ובתמונות ישנות היו מציינים - לא בטוח שהמוצגים הם סטרייטים אבל אנחנו רק מניחים.

Edible Selby

למי שלא מכירה, Selby הוא בחור גאון, בעל הבלוג שאולי אני הכי אוהבת. http://theselby.com/

הוא התחיל מצילום בתים של אנשים (שזה חלום שהיה לי הרבה שנים לעשות) והתרחב לצילום של אופנה, מסעדות ועוד. הוא גם מצלם סרטונים מקסימים, כולל לכל מיני גופים קפטיליסטים שמשלמים לו על זה אני מקווה הרבה כסף.

לי היה חלום לצלם בתים של אנשים "כמוני". היתה לי תיאוריה שכשאנשים גרים בדירות שכורות אז הם מכניסים יותר שטויות לבתים שלהם, הם קלילים יותר ומפחדים פחות, מה שהופך את הבתים שלהם להרבה יותר מעניינים.

במגזינים רגילים של עיצוב כמעט ולא תמצאו אותם.

אז אי אפשר להגיד על הבתים שסלבי מצלם שהם בתים כמו שלי במובן הזה. חלק מהאנשים שם עם מלא כסף, בספר הראשון שלו יש אחוז מטריד של פרוות ופוחלצים, יש שם תופעות שאי אפשר לתאר. אבל תמיד הבתים מרתקים ומלאי צבעים ועניין. הרבה מהמצולמים הם אמנים למיניהם, בקיצור זה בלוג ממכר וגם הספרים שלו שווים כל שקל (אפשר לקנות במגדלור) וגם שווים את המקום שהם תופסים על המדף.

אז למה אני מספרת על סלבי עכשיו?

כי סוף סוף קניתי את הספר מסעדות שלו!

וכשהתחלתי לחפור בו נכנסתי לאתרים של המסעדות ורק רציתי להראות אותם לכל מי שאפשר. מכיוון שזאת בדרך כלל המוטיבציה שלי לכתוב פוסט, הנה לכם מקבץ של מסעדות מתוך הספר.

(לא מתחייבת שלא יהיה לפוסט הזה פוסט המשך עם עוד מסעדות מהספר.. )

http://www.tartinebakery.com /

http://www.birdsblack.com/

http://isa.gg/

בפינת הרחוב שלי

לבלוג של Barbara Iweins ההולנדית הגעתי דרך משחק הזיכרון שלה - street style.

זה הבלוג Au coin de ma rue שזה בהולנדית "בקצה הרחוב שלי".

בשנה הראשונה של הפרויקט (שהמשחק הוא תוצר שלו) היא צילמה אנשים שמצאו חן בעיניה ברחוב וקראה לזה פנים/גוף. בשנה השנייה היא הזמינה את אותם אנשים לבוא אליה הביתם עם תיק של חפצים. בבלוג שלה היא מספרת שכל חפץ שהוצא מהתיק יצר אצלה התרגשות.

בשנה השלישית היא צילמה אותם עם חברים שלהם - כל אחד עם חבר אחד. היא כותבת מאד יפה על הסיבה לך ועל כמה חברים הם חלק בלתי נפרד מהחיים של אנשים ועל איך הם בעיניה נמדדים לא דווקא בעת צרה אלא בעת שמחה כי רק חבר/ה אמיתי/ת יכול/ה באמת לשמוח איתך. (בכלל שווה לקרוא את הטקסטים שהיא כותבת על כל שנה).

לשנה הרביעית שזאת השנה (ולפי הבלוג נראה שהיא מתכננת גם שנה חמישית) היא קוראת 7 AM 7 PM, בו היא מצלמת אותם בשבע בבוקר ובשבע בערב.

זה לוקח קצת זמן אבל סופר שווה לשוטט בבלוג, ללחוץ על כל זוג תמונות כדי לראות את השנה הקודמת של אותו מצולם. חלקם השתתפו בכל השנים, חלקם רק בחלק.

הנה שניים שאהבתי במיוחד