זאת ההמלצה השנייה שלי והיא באה מכיוון אחר לגמרי - סריגה. אני יש לי נטיה כזאת לחבב ללמוד לעשות דברים אבל לא לעשות אותם אח"כ. אז את החלום להצליח ללמוד סרוג יש לי מאז שהייתי ילדה ושכנה עשתה מאמצי על ללמד אותי את המלאכה הכל כך מורכבת בעיני. כל הימין ושמאל ולזכור מה עשיתי ומה לא עשיתי וכל הספירות שהולכות עם זה. אומרים שהטווח של זיכרון קצר הוא בין חמש לשבע. שלי הוא בין שלוש לארבע.
נסיונות הסריגה שלי עברו כל מיני גלגולים ורק כשהגעתי לבלוג הקסום הזה גיליתי את האור. סריגה במסרגה אחת! כאן אין ספירות ואין ימין ושמאל ויש פרויקטים ממש קטנים כמו פרח או כוכב שאפשר לעשות ביום והתוצאה היא מיידית והסיפוקים מהירים.
בסופו של דבר האופי שלי ניצח את ההתלהבות (שוב) ולקחתי על עצמי משימה בלתי אפשרית של לסרוג שמיכה. הנה, כזאת
אני בחורה רצינית אז כשהיינו באנגליה קניתי את ערכת הצמר שלה שמגיע בצבעים המתאימים לשמיכה הזו (האמת יופי של צמר), סרגתי כמה שורות, הוכחתי לעצמי שאני מסוגלת וזנחתי. אני כזאת ילדה קטנה. אז הארון מלא בצמר והתחלת השמיכה מחכה או לפרץ הסבלנות הבא שלי או לאיזה שימוש יצירתי אחר (אפילו לא סיימתי סט שורות של אחד מכל צבע).
אז לפני שאתן מתחילות שמיכה, עדיף אולי להיות קצת יותר ריאליות ולדבוק במשימות כאלה
אז בינתיים עד שתנוח עלי הרוח אני ממשיכה לעקוב אחרי הבלוג הקסום הזה ועושה עצמי חברה של האישה המוכשרת הזו (למרות שלפעמים יש לי חשד שהיא נוטה לדודתיות מסוימת). ובכלל, יש משהו מעודד בתזכורת הזאת שבהזדמנות חיים אחרת הייתי יכולה להתגלגל להיות האישה הזאת שגרה במקום הקסום הזה בצפון אנגליה. אולי הייתי אמורה להתדכדך ממחשבה כזו, אבל במקום זה אני מקבלת מכך אופטימיות. לכו תבינו
כל התמונות בפוסט לקוחות מתוך הבלוג Attic 24