חזרנו מברלין מלאת אורות הכריסמס והלסביות, ואין ספק שאחד מרגעי השיא היה קפה פטאל, שאינו קפה כלל אלא מסיבת ריקודים סלונים להטב"ית במועדון SO36 שבקרויצברג.
כבר מזמן אני יודעת שאם העולם היה להט"בי יש סיכוי שהייתי נורמטיבית מהסוג הגרוע ביותר. רומנטיקנית, קיטש'ית, ורגשנית. לראייה כשראיתי את אגם הברבורים בגרסתו ההומואית התרגשתי ובכיתי בכל המקומות הנכונים. גם במסיבה הזאת נאבקתי בדמעות שעלו למראה קהל כל כך מגוון ובלתי ניתן למגדור שרוקד ריקודי ואלס, טנגו ושאר ריקודים שאין לי מושג מה שמם.
היו רגעים של זוגות בוצ' פם מרגשות, אבל אז הבוצ'ית עברה לרקוד עם בחור הומו מזוקן, והפמית הובילה בריקוד עם בת זוג אחרת.
עולם פנטסטי של אי יציבות זוגית, אי יציבות מגדרית וחילופי תפקידים תדירים ואנחנו באמצע מנסות לא להידרס בזרם הוואלס ולא מצליחות לא להוביל לאורך ריקוד שלם וגם לא להיות מובלות.
לצערנו לא הצטלמנו באותו הערב, במקום אני שמה תמונות שלקחתי מתוך עמוד הפייסבוק שלהם.
* אם מגיעות מוקדם אפשר להצטרף לשיעור. לנו זה עזר בעיקר לראות שלא רק אנחנו לא יודעות לרקוד..
בהופעת יום ההולדת 50 שלה, אתמול באוזן בר, אליוט הציגה את קורין אלאל כגיבורת התרבות שלה. ברגע אחד (ליתר דיוק למשך שני שירים) היו על הבמה ארבע גיבורות תרבות שלי.
(עינב ג'קסון כהן (קרדיט תמונה דויד פרל
