Oh Happy Day

חשבתי בבוקר על רעיון לבלוג - מידי פעם לבחור חנות אינטרנטית שאני אוהבת, למלא בה את עגלת הקניות ובמקום לקנות להדביק הכל לכאן ולהמליץ.

זה אולי לא הדרך הכי טובה לתמוך בעסקים עצמאיים, אבל לזכותי יאמר שאני קונה מספיק.. אז בשם אחוות העצמאיות אני ממליצה לא לנהוג כמוני וכן לקנות.

האג'נדה הכלכלית שלי מגיעה לבלוג בטפטופים. במקום לכתוב ספר שיצליח מאד ולהתעשר ממנו (איך לשרוד משבר כלכלי/החיים עם מעט כסף/איך לרמות את עצמך שתחשבי שאת עשירה וכו') אני ארשום פה מידי פעם טיפים שכאלה.

אז טיפ אחד זה לקנות מידי פעם דברים ממש טפשיים ושאת לא באמת צריכה. נכון, זה יכול לשחק בידי אנשי המעמד הבינוני שבדיוק כרגע מצקצקים בלשון ואומרים שזאת הבעיה שלנו העניים שבמקום לחסוך כסף לדברים החשובים אנחנו קונים במבה אבל גם כשהמצב קשה ממש, אם את קונה לעצמך ספר עיצוב שווה או מזמינה לעצמך קעקועים זמניים, את לא מרגישה מסכנה אם יום אח"כ החשבון שלך ריק.'.

אז די עם הדיבורים והנה ההמלצה הראשונה שלי. Oh Happy Day הוא בלוג שאני עוקבת אחריו כבר הרבה זמן, עם רעיונות מהממים למסיבות ולכל מיני DIY. לבלוגרית המהממת גם היא (חפשו את תמונות שלה עם המכונית האדומה הקטנה שלה) יש חנות מקסימה אי שם בסן פרנסיסקו ולאחרונה היא פתחה גם חנות אינטרנטית.

אני אפילו לא בטוחה שאפשר להזמין לארץ אבל למלא את עגלת הקניות תמיד אפשר.

הבלוג

החנות

The Selby

זה קצת מרגיש מוזר לכתוב על בלוג של מישהו אחר ושזה יחשב הבלוג שלי וכל זה, אבל נראה שזהו עולם הבלוגים ובכלל בשביל כל ההמלצות האלה חזרתי לבלוג. אז לפני שאני ממליצה על דברים ישנים אני עושה איזה ישור קו וממליצה על בלוגים ודברים אחרים שאני אוהבת כבר הרבה זמן. אז מי שעוקב/ת אחרי תקופה אולי תשתעמם, מקווה שלא. (בא לי לכתוב רק בנקבה, אבל בגלל שזה בלוג ועולם הבלוגים הוא כה נשי זה מרגיש כמו לכתוב מתכונים בלשון נקבה. מאד מאד מסובך כל העניין הזה).

אז הבלוג שאני רוצה להכיר לכן הוא The Selby

שאם אתן לא מכירות אותו עדיין תפנו לכן זמן כי אפשר לטבוע בו לנצח.

הגעתי אליו דרך דני הטייס שאמר שאני חייבת להכיר אותו. באותה תקופה הסתובבתי בתל אביב עם חברי הצלם חנן אזולאי וניסיתי להגשים חלום (כן, עוד אחד) של ספר צילום דירות תל אביביות. כזה שלא דומה לדירות של בניין ודיור אלא יותר לבלגן בו אני חיה. היתה לי תיאוריה שלמה על איך אנשים שגרים בשכירות מרשים לעצמם יותר יצירתיות, מכניסים רהיטים מהרחוב, תולים אותם על הקיר וכו'. לצערי לא היה לי הרבה זמן (או כסף, או יותר נכון בכלל לא היה לי זמן או כסף) וגם חריצות זו לא תכונה בולטת שלי והמיזם נפל. לא לפני שצילמנו כמה בתים, ביניהם הבית של דני. בכל מקרה (איך הגעתי לזה?) כמו רעיונות נפלאים אחרים שלי, גם הרעיון הזה מסתבר כבר הגיע לביצוע ע"י Selby המוכשר ביותר.

הוא התחיל בצילום אנשים ובתיהם ומשם המשיך וממשיך למלא פרויקטים. כמו הסרטונים, שאת חלקם הוא מפיק בתשלום כפרסומת (כנראה שהוא הבין מה שאני לא אבין כבר אף פעם שכדאי גם להתפרנס ממשהו) ואפילו זה לא מוריד מיופים ויצירתיותם. הוא הוציא כבר ארבעה ספרים - שניים אוספים מהבלוג, עוד אחד של אנשי אופנה בסטודיו שלהם ועוד אחד של מסעדות (דווקא את זה עדיין אין לי!) (אפשר למצוא אותם במגדלור).

בסוף כל פוסט (זאת אומרת בית) יש איור שהוא עושה. שווה להגיע עד סוף הדף ולו רק בשביל זה.

נדמה שכל הזמן הוא ממשיך להמציא את עצמו מחדש ולנו נותר רק לשבת במיטה ולטייל איתו בבתים של אחרים ברחבי העולם ושוב לדמיין את עצמנו חיים במקום קצת אחר.

איקסים

יש לי קטע כזה שכל מי שמכיר אותי מכיר אותו גם, שפעם באיזה תקופה אני נכנסת לשיגעון חדש ועושה אותו עוד ועוד עד שלכולם נמאס ואז בסוף נמאס גם לי ואני זונחת אותו לאנחות ולפעמים גם לנצח.

פעם קראתי בספר מעולה על unschooling (חינוך ביתי חופשי) שככה ילדים בלי מסגרת לומדים, ומאז יש לי גושפנקא, זאת אומרת תירוץ.

אז היתה תקופה שתפרתי חצאיות מחולצות טישרט ישנות, היתה תקופה ששהכנתי עגורים מכל נייר שעבר לי ביד, ומגנטים מכל דבר אפשרי. אין ספק שהעיסוק האובסיסיבי שקיבל הכי הרבה אהדה בסביבתי הקרובה היה כשהתחלתי לאפות בלי הפסקה, מה שהוביל לעסק של מכירת עוגיות, לאחר שגיליתי כמה כסף אני מוציאה על עוגה משובחת בכל יום. טל גיסתי עדיין מתלוננת על זה שכשהיא הכירה אותנו בכל יום שישי היה שלל עוגיות תוצרת בית (כל אותן עוגיות שלא הצליחו להמכר) ושאחרי ששבינו אותה בקסמנו התגלה פרצופנו האמיתי (בצורת פתי בר).

אז כמו שאפשר לראות כאן התחביב החדש הוא רקמת איקסים ואין לי מושג איך יש כאלה ששנים רוקמות איקסים ועדיין עושות את זה לפי דוגמא. אני ישר התחלתי לאלתר.