סדנת צילום וקולינריה בבולגריה

כמה זמן שלא כתבתי כאן! בעצם בזמן הקורונה כביכול החזרתי את הבלוג, ואז ישר זנחתי אותו. מאד טיפוסי. אבל הקורונה מאחורינו וכבר לא זוכרות אותה בכלל, וגם המלחמה ושאר הצרות שהגיעו אלינו מאז. טפו טפו עכשיו פנינו קדימה. אז בתור צעד ראשון של פנינו קדימה, עשיתי מעשה אולי נמהר אולי אמיץ אולי מה יש לי להפסיד, ונרשמתי לסדנת צילום בבולגריה, של אפרת לזרוב המדהימה. אפשר ומומלץ להיכנס לבלוג שלה וגם לחפש אותה בפייסבוק ובאינסטגרם. היא צלמת בחסד וגם מורה מעולה לצילום, שמארחת בביתה שבבולגריה סדנאות צילום. היא מקפידה תמיד להביא שפיות ושפים מהארץ, שיכינו מנות שגם אפשר לצלם טוב וגם אפשר להתמוגג מטעמם. בסדנה הספציפית הזאת השפית היתה ליאור משיח, שהיא גם אושיית אינסטגרם וגם שפית מהאגדות. באמת מהאגדות.

נסעתי ככה באומץ לשלושה ימים, חו"ל אחרי שנה וחצי זה דבר מפתיע בפני עצמו, רק שעתיים באוויר ואנחנו לגמרי בארץ אחרת. אומץ לנסוע לבד, למרות שסדנה כזאת זה הדבר הכי מפנק בעולם, מהרגע שנחתנו היינו מטופלות ולא היינו צריכות לדאוג לכלום, לא עניין של מה בכך לאימהות אחרי שנה פלוס של קורונה.

כל הסיפור הזה ענה ואף עלה על כל הציפיות. וידין, שהיא העיר שבה אפרת גרה וגם מארחת היא במקרה או שלא במקרה העיר שממנה הגיעה המשפחה של עדי. רק ביום האחרון, שלא לומר בכמה שעות האחרונות שלי שם, עדי סוף סוף בררה איפה המשפחה שלה גרה, ולא רק שגילינו שזה ממש באזור של הסדנה (לא מפתיע, בשכונה של היהודים, צמוד לבית הכנסת שגם עכשיו שהוא מוזנח הוא יפיפה), מסתבר שיש לעדי קרובת משפחה שנשארה שם, וכנראה שהיא חברה של החמות של אפרת. נצטרך להגיע שוב כדי לברר את זה לעומק.

במקום להכביר במילים (למרות שהכברתי כבר לא מעט) אני אשים תמונות שמשקפות הכי טוב איך היה, ואפילו את הריחות והטעמים אפשר לפעמים לדמיין דרכן. זאת היתה חופשה במלוא מובן המילה, עם להיות לבד בלי המשפחה, עם לטבול כל צהריים בדנובה, עם אוכל נהדר שאפילו להוריד מהשולחן לא נתנו לנו, ובנוסף ואולי זה העיקר, הצילום שלי קפץ עוד מדרגה (המדרגה הראשונה היתה בסדנה הקודמת שהייתי של אפרת).

אם תכנסו לבלוג של אפרת תראו שהם חוזרים/עוברים לארץ באוגוסט, אבל היא מבטיחה שהסדנאות בוידין בולגריה ימשיכו, ואני ממליצה לכן ללכת.

תודה אפרת ולליאור, ותודה גם לכל הא.נשים שהכרתי שם, היה מיוחד מאד!