חמישה ימים אחרי

הרגע הזה שאני פותחת את העיניים ולשנייה אחת אני לא זוכרת

עברו חמישה ימים והעולם מתנהג כרגיל

אני מתנהגת כרגיל

כאילו לא הייתי בפיגוע

יש משהו בדקירה שהוא שקט שקט. לא היה שום בום גדול ולא עשן ולא צעקות. מישהו רץ ואף אחד לא שם לב שהוא הורג.

בתמונות רואים אנשים מסתכלים, כאילו הם נמצאים במציאות מקבילה

אנחנו כולנו בפוסט טראומה

המנגנונים שלנו של התקף וברח נפגעו כבר מזמן. אנחנו שומעים סירנות, אנחנו מבינים שמשהו קורה אבל הדחף הזה הנורמלי לפעול כבר לא קיים לנו.