חיילים בקצה הרחוב שומרים, שהאהבה שלנו לא תברח

זה נראה קצת מוזר, שלפציפיסטית רדיקלית כמוני יש שיר שקוראים לו חיילים, אז הסיפור הוא כזה. כתבתי את השיר לפני כמה שנים, כשחיילי מג"ב מילאו את השכונה, במטרה להפחיד מבקשי מקלט, ועל הדרך הפחידו גם קצת אותנו. זה היה מאד מוזר, בעיקר שהם התרכזו בכניסה לרחוב, במקרה ממש צמוד למלבי, ממש במקרה תמיד הם גם אכלו משהו. החדשות בדבר גדודי חיילים (אמנם טירונים, אמנם בלי נשק) העומדים למלא את רחובותינו, הזכירו לי את השיר וחשבתי שאולי גם אתן תרצו להיזכר.

ורק רוצה לציין, אם כבר כותבת כאן בנושא, שקצת אבל קצת אני חושבת שלגמרי מגיע לנו ושהפלסטינים סובלים ממציאות כזאת כבר יותר שנים ממה שאני חיה, ושאולי יהיו לפחות כמה שנהגו לפטרל ברחובות פלסטין ועכשיו אולי יבינו איך זה להיות בצד השני. אולי